<h1>ראבי"ה סימן תקנ"א</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שאלתי [אני יואל הלוי מאת מורי הרב רבי אפרים זצ"ל ברבי יצחק]. שמעתי עליך שאתה אוסר לחזן שהוא כהן או לוי שיקרא כהן אחר לקרא [או] לוי אחר, משום דאמרינן [גיטין נ"ט ע"ב] כהן אחר כהן לא יקרא מפני פגמו של ראשון, וכן הלוי. ותמהתי הלא מפני היוצאים גזור שלא יקרא כהן אחר שקרא הראשון ויאמרו ראשון לא עלה למנין שבעה, והכא אפילו היוצאים יודעין שהכהן עומד ומחזן כמנהג כל המקומות שיש חזן הקורא השבעה לעמוד ולקרות, ואותן שקרוין הם קורין בתורה ומברכין אבל החזן אינו מברך וקורא אלא שמסייע לקרות עם הקורא מפני שיש שאין בקיאין לקרות ומקרא אותו כדרך שהיו עושין בבכורים, כדתנן [בבכורים] [פ"ג מ"ז], כך פירש רבינו חמי הטעם בספרו. הילכך [הכא] מאי פגמו איכא, בשלמא התם שהיוצאין שומעין שעומדין שני כהנים ומברכין בתורה אהכי תמהי ואמרי חד מיניהו פגום אבל הכא שאינו מברך ברכות התורה ועוד שהוא מחזן לא תמהי, משום המכירים אותו אין לחוש, ואי משום אורחים הבאים מארץ רחוקה מה הם יודעים שהחזן הוא כהן הואיל שאינו מברך בתורה במקום כהן. ועוד דמשמע בירושלמי [פ"ד ה"א] שאין אדם קורא בתורה עד שיהא אחר עומד ומחזן עמו, דגרסינן התם רב שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא חמא חד בר נש קאים וקרי ולא מוקי איניש תחתויי אמר ליה אסור לך כשם שניתנה תורה על ידי סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור עאל רבי יהודה בן פזי ועבדא שאלה אנכי עומד בין ה' וביניכם וגו' [דברים ה'] פירוש כמו שהיה משה רבינו מקבל התורה מהקדוש ברוך הוא ומגידה לישראל כך הקורא מקבל מהחזן ומגידה בקריאתו ומשמיעה לציבור, וזה שקורא בלא מוסרת אסור לו, ומאחר שבלא חזן אין לקרוא לא אתי למימר דפגום הוא. ודעתך תודיעני. אבי מורי. אשר שמעת עלי שאני אוסר לכהן חזן לקרוא לכהן אחר. אמת ויציבא פתגמא. ופליאה בעיני על כל כהן העושה כן, שפוסל עצמו לכהונה ואם לוי ללויה, שהרי אמרו חכמים כהן אחר כהן לא יקרא מפני פגמו של ראשון, כל שכן שני כהנים כאחד, וכל שכן חזן שתופס בידו ספר תורה וקורא לכהן אחר. ואשר [הבאת] מן הירושלמי שאינו יכול לקרוא בלא חזן משום סרסור, כדלעיל, מהאי בר נש וכו', ואית ספרים ירושלמי דגרסינן חזנא וכו', כמה טעית ושגית. חדא זה אינו תחותוי שלא העמיד אחר עמו לקרות. והיה לו לומר לא קם בר איניש בהדיה מן תחותי. ועוד שאמר חזנא, והלא החזן קורא אחרים. ועוד וכי זה הוא סרסור ששנים קורין אם כן אין סרסור אחד כי אם שני סרסרין. ואם תאמר קול חזן אנו שומעין ולא קול הקורא אם כן [אם] היה הקורא משמיע קולו כמו החזן היה אסור, הא קא חזינן דאדרבה המגביה קולו הרי זה משובח, ובצרפת ראיתי רבינו יעקב מגביה קולו עם החזן. ובארץ יון ובלומברדיא הקורא קורא והחזן שותק, ויישר כוחם, [דכתיב] ואנכי עומד וגו' משה שומע מפי הגבורה ומשמיע לישראל, ולא שניהם יחדיו כמו שאתה עושה והחזן שלך. ופירוש הירושלמי כך הוא קם חזנא וקרי בספרא ולא קאי בר נש תחתויי, מנהגם היה כשהיה אחד קורא בתורה היה החזן מתרגם לרבים, ובההיא שעתא קם החזן עצמו וקרא בתורה והיה בעצמו מתרגם לאחר שהיה קורא עברי, והיינו שאמר לא קם בר נש תחותוי, ולא עמד אחר במקומו אלא החזן עצמו תרגם וזהו סרסור [ששומע מפי הקורא ומתרגם לאחרים, כמו סרסור] שקונה מזה ומוכר לזה. וזה פירוש נכון, ולא כפירושך שהיו שנים קורים בתורה (וחד מתרגם), עד כאן לא שנית במגילה שלא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. ותיפח רוחן של חזנים [ש]העומד מברך לפניה ולאחריה והחזן קורא, ועוד פעמים ששותיק, ומברך ברכה לבטלה, וציבור לא יצאו ידי חובת קריאת שבעה. והחזן מברך [שנדר ששה פשיטים] לכבוד התורה, והוא קלון התורה, ועתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע ממי שבידם למחות ואינם מוחים. ובידי אין למחות, כי אומרים מנהג אבותינו תורת משה, כמו שכתבתי. ובשמחת תורה יצאתי מבית הכנסת בחרי אף כי שמעתי לבלע זה החזן מדלג יותר מארבעים פעמים עבור ששה פשיטים, ומי התיר לו לדלג ולדן אמר ולאשר אמר, ורב ושמואל נחלקו בדילוג ראש חדש ובקושי התירו שם דלא אפשר. ואתה יכול למחות ואם תמחה תזכה לשם ולתהלה ולישיבה של מעלה. אפרים ב"ר יצחק.
